|
מזה אלפי בשנים, במוצאי השבת הסמוכה ליום הארך ביותר בשנה, הוא יום מפנה השמש, המתרחש בין העשרים ואחד לעשרים וששה ביוני, חוגגים בני העמים הצפוניים את "חג ליל-הקיץ". החוגגים רוקדים כל הלילה סביב מוט עטור שפע רב של פרחים וסרטים. בין הריקודים ישנו אחד סוער במיוחד ושמו "רקוד הַצפרדע". בלילה הזה, בדרכן חזרה לביתן, קוטפות הנערות זר עשוי שבעה מיני צמחים. כל נערה מניחה את זר הפרחים מתחת לכרית, ובבקר, כשתפקח את עיניה, תדע מי ומי יהיה חתנה. בארץ שבדיה חג ליל-הקיץ הוא החג האהוב ביותר. סבתה של ליסה הקטנה לא הרשתה לה ללכת לבדה לחגיגות. "השנה", אמרה, "תחגגי במחצת הפרחים". פית ליל-הקיץ היפה טפטפה מיץ מפרח הפרג על עפעפיה והפכה אותה להיות רואה ואינה נראית על מנת שהברואים הקטנים לא יחששו מפניה ולא יתבישו. משפקחה את עיניה ראתה ליסה והנה הפרחים כלם עסוקים בהכנות לחגיגה: המלכה הורד הזמינה אותם לחצר מלכותה. הם באו בקבוצות וערב מספרי הספורים החל. דּבורת הדבש ספרה על ילדת פרחים קטנה מהאחו ואחריה, לפי התור, ספרו צפרי שיר קטנות ספורים הלקוחים מהוי חייהם של פרחי היער, הגדה, גן הירק והעשבים. כמדמני שׁאלזה בסקאו ראתה את ישׁיות הטבע וכי העצים, הצפרים, הפיות והגמדים בטחו בה, הניחו לה להתבונן בהם מקרוב ולתעד קורותיהם. אחרי הבלוי ב"חגיגת הפרחים" נעים להתבונן על סביבנו לגלות כי גם אנו יכולים לראות טוב מבעבר. כריכה: כריכה קשה עמודים: 32 יצא לאור: בשבדית בשנת 1914 ובעברית ב 2007 ספרים הוצאה:משכן ספרים |