על התרגום לעברית
המתרגמת זכתה להכיר את הגרסה באנגלית של "ילדי היער" בשנת 1993. בתה, שהייתה
אז בת חמש, התאהבה בספר, אבל בקשה: "באותן המילים! אל תחליפי מילים, אימא!"
וכך נולד התרגום הכתוב הראשון. אחרי 13 שנים חזר הדבר עם "חגיגת
הפרחים",
והפעם היה זה בנה הקטן. כאשר הקימה את הוצאת "משכן ספרים" נפתח הסכר והפיות,
הילדים, הגמדים, השדונים, הפרחים ושאר הברואים השבדיים החלו לעלות בהמוניהם-
או יותר נכון לאמור- לזרום בנהר שוצף וקוצף של מים חיים. כאן מצאו את חבריהם
העבריים וקשרו איתם קשרים אמיצים, אך הקפידו אלה בכבודם של אלה ולא טשטשו
או בלבלו זהויות. כלומר: שמות הילדים נותרו בעינם; הארייט לא הפכה לרותי,
וליסה לא לעליזה. כך גם נשמרה זהותם של החגים והמיתוסים הצפוניים העתיקים,
בעיקר חג אמצע הקיץ בסיפור "חגיגת |
הפרחים". שם החג לא הפך להיות "חג האביב"
שלנו, למרות שמרבית מהפרחים והירקות גיבורי הסיפור פורחים אצלנו באביב, ובקיץ
הם רק זיכרון. ציר הספור, החגיגות הנערכות בארצות הצפון לכבוד יום מפנה השמש,
נותר בעינו בשל הקשר האמיץ של הדמויות והעלילה עם המיתוס הצפוני עתיק היומין
מחד ועם הלך הנפש המתעורר תמיד נוכח הפלא בממלכת הטבע, מאידך: כיצד הולכים
ימות השנה ומתארכים עד לשיא, בדרך כלל ביום ה- 21 ביוני, ומאותו יום והלאה
מתקצרים. רק במקומות בהם זה נתבקש כגשר תרבותי ולא שינה מהמהות, נעשתה מהילה
עדינה, כגון: "לא, לא ניתן! קראו שְׁאַר-יְרָקוֹת, או "ייפול הַפּוּר גם
עבורך..." המתרגמת רואה בעבודת התרגום מעשה של מציאת הנתיב הנכון למים שמקורם
בארץ אחת והם זורמים אל ארץ אחרת. ערוץ נחל אשר מותיר למים את איכויותיהם
|
המקוריות ומאפשר להם להרוות צְמֵאִים בארצם החדשה. לעיתים מפכים הסיפורים-המים כמעיין, לפעמים זרימתם עדינה ונסתרת כנחל קטן, ולפעמים כמו נהר שבדי צפוני
איתן. השפה העברית הטובה והיפה שלנו אמרה לי שהיא מאושרת לרתום את הספורים
לשורותיה ולעצב בעזרתם את עולם הילדים דובריה: להזין את דמיונם, להפרות את
נפשם ולחזק בהם את ראיית הטוב. |
