הכוחות הפועלים בציוריו של הילד הצעיר |
|
| בתוּרינו אחר הכוחות הפועלים בציורי ילדים צעירים, טרם הגיעם לגיל בית-ספר, ראוי להתחקות על עקבותיו של תהליך היצירה עצמו ולהגות בו. על-מנת להצליח בכך, מוטב יהיה להותיר מאחור כל ציפיות לגבי התוצאות שתתגלינה לנו, או ידע מוקדם שאנו נושאים באמתחתנו. רוב הילדים מתחילים לצייר עוד בטרם מלאו להם שנתיים. הפעוט עורך היכרות עם הנייר מתוך החיוניות, השמחה והמרץ השוכנות בגופו הקטן. והנה יום אחד, בחקותו את ה"גדולים" סביבו, מגיע הרגע הגדול בו הוא אוחז בידו גיר צבעוני. התנסותו הראשונה בציור נחשבת לעיתים "לסתם קשקוש" או "שרבוט". פעולת החיקוי הופכת להיות הכפתור עליו לוחצים כדי לפתוח את הסכר, והנה נהר גדול של יצירתיות שוטף קוצף ואינו חדל כמעט, מאותו הרגע והלאה. הילד יוצר לולאות גדולות אשר נראות כאילו התחילו אי שם, והגיעו אל הנייר ממחוזות ומרחבים רחוקים. אלו הן קווי המתאר של המוטיב המרכזי, ובהן נמצאים כבר צלילי היצירה כולם. הילד חושף בציוריו ומגלה לנו את תמונת הממלכות או המישורים בהם בגיל הזה הוא שרוי בקשר אינטימי. זמן רב טרם יתחיל הילד לצייר ציורים, הוא מצייר קווים שאינם קשורים עם אובייקטים. ציוריו הנם ריתמוסים זורמים, המקבלים את גופם הפיסי בהדרגה. אלה יוצרים שפת צורות סמליות. העיטורים (האלמנטים הקישוטיים בתמונה כגון פנים, חלונות וכד) יתחילו להגיע אל יצירותיו רק בשלבים מאוחרים יותר. כך ניתן לאמור שבשלב מוקדם זה, ציוריו של הילד ממחישים באופן מרשים מאין כמותו, את העוצמה והאינטנסיביות בהן שרוי הילד בשלוש שנות חייו הראשונות, בתוך חווית התנועה והריתמוס. הגיר הצבעוני מעיד בפנינו על כך שהילד כותב צעדי ריקוד בחלל ויוצר כוריאוגרפיות: קווים של חיים ריתמיים ודינאמיים. אלה הם תהליכים אשר נוצרו מתוך תנועות בראשית, ואשר מגיעות למנוחתן על הדף, בצורות שהן סימבוליות, גיאומטריות. העוצמה והאינטנסיביות של התהליך היצירתי מובעת ב"כתב היד" המופלא של ילדים בגיל הזה, בקווים עקומים סוחפים, בצורות שנראות כמו סרטים מתנופפים, בחזרה ובהישנות פעמים רבות על מבנה מסוים, על משיכות צבע קטועות ועל זוויות חדות וכהות. קורה לעיתים כי הציור ממשיך ויוצא מגבולות הדף. הַלוּפִּים (לולאות) יכולים לגדול ולגדול ולפעמים נדמה שמה שעל הנייר הוא למעשה רק חלק קטן מהציור השלם (ראה דוגמה). |
איכות משיכות הקולמוס של האמנים הצעירים, מאפשרות לנו לקחת חלק בלתי אמצעי בתהליך עיצובם. מקצבים רבים ומגוונים בזרם התנועה מבוטאים בתוך הקווים מלאי החיים: משיכות קולמוס מלאות, רחבות ורכות, לצד מגע שבקושי ניתן לזיהוי- הופכות את היצירות הללו לחוויות מוסיקליות. אפשר לקרוא את כל הדקויות – מהפיציקאטו העדין ביותר ועד לקרשנדו הרועם ביותר. "השרבוטים הינם מכתבים אותם כותבים הילדים עבור עצמם, אלה מסמכי הבנות הנכתבים על ידם ומשמשים עבור עצמם..."( וו. גרוזינגר). לציורים אלה יש אופי של רשימות תיעודיות המיועדות למקורבים בלבד. דומה שהתעניינותו של הילד בציור נעלמת ברגע בו גל האימפולס שדחף אותו לצייר, נעלם. אם נמשיך לחפש "מתחת לפנס" ולא נפנה מבטינו למחוזות רחוקים, ימשיכו ההסברים הקונבנציונאליים לגבי שלבי התפתחות בציורי הילדים הרכים, להיות לא מספקים. כלומר, כך נחווה אם נתבונן רק על תוצאות הציור וננסה להסביר אותו על פי היכולות האנטומיות של גוף הילד, דהיינו השרירים והמפרקים שלו. אבל האם אפשר באמת להבין את כל אותן צורות החוזרות ונשנות בשרבוטי ילדים: "שרבוטי קו אחד רציף" "שרבוטי לולאות" ושרבוטי עיגולים" (ה. מיירס) רק על סמך מכניזם של תפקוד? הגוף, שהוא הכלי ויכולותיו, היו עוד בטרם נטל הילד את הגיר הצבעוני בידיו, אולם ללא ספק האימפולסים, דהיינו (הדחפים, שהם "ההוצאה לפועל" של הכוונה ל.ז.), הם הפועלים בבנייתה ועיצובה של הישות האנושית. אם נרצה להיות מסוגלים להכיל בהבנתנו רבדים עמוקים יותר של תהליכי חיים וכוחות עיצוב, נצטרך להרחיב את שדה ראייתנו (ראה הערות בחלק שכותרתו "ידע האדם"). היכן נוכל למצוא התהוויות ומעשי יצירה דומים שהקשריהם נרחבים יותר? האם ניטעה אם נחוש שהלולאות המסתחררות הללו מזכירות להפליא את תנועתם הריתמית של הכוחות הפועלים ביקום? האין פיתולים אלה מזכירים לנו את מסלולי הפלנטות הנעות בחלל? (ראה איור) והאם לא רואים את הקשר עם ריתמוס הנוזלים בזרימתם? ילד, בן שנתיים וארבעה חדשים |